שחף חברה לשיפוצים לבניין ולשיקום מבנים נ' האגודה לקידום החינוך ירושלים (ע"ר) - פסקדין

החלטה

ביום 22.04.12 ניתנה החלטה בעניין הגשת ראיות נוספות. עקב אורכה של ההחלטה הובא לידיעתי כי ההחלטה לא הועברה בשלמותה לצדדים אשר על כן ההחלטה ניתנת בשנית.

למען הסר ספק החלטה זו זהה להחלטה מיום 22.04.12.

להלן ההחלטה בשלמותה:

הכלל לעניין הגשתן של ראיות לבית המשפט הינו, כי בעל דין צריך להגישן ב"חבילה אחת".

רק מקום בו מצביע בעל דין על טעמים סבירים והוגנים המצדיקים סטייה מן הכלל הנ"ל, יענה בית המשפט לבקשתו להגיש ראיות נוספות [ראו: רע"א 2137/02 אליהו ממן נ' פז חברת נפט וגם ע"א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' ציפורה בן-נון פ"ד מו(3) 738,742, וגם ע"א ג'יני בטאן נ' יעקב זאבי ואח' פ"ד יט(4) 337,339).

בשאלת הגשתן של ראיות נוספות, יתחשב בית המשפט בין היתר, באופי הראיה הנוספת (מורכבותה), מהו השלב אליו הגיע המשפט, האם הצד המבקש את הבאת הראיה, ידע או יכול היה לדעת על קיומה בשלב מוקדם יותר.

בענייננו, מדובר בכמות גדולה של מסמכים.

התביעה הוגשה עוד בשנת 2007 והבקשה הוגשה לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית ויום קודם למועד שמיעת הראיות. מנימוקי הבקשה עולה כי יכולה הייתה המבקשת להגיש המסמכים עוד בשלבים מוקדמים של ההליך.

עם זאת, על בית המשפט לשקול אם החיוב שבקבלת הראיה הנוספת עולה על השלילה שבסטייה מהנהלים הקבועים, וייתכנו מקרים שבהם חרף מחדלו של הצד באי המצאת הראיה בשלב מוקדם יותר, עדיין ייעתר בית המשפט לבקשתו.

זאת אם בית המשפט מתרשם כי הראיה המוצעת עשויה לתרום תרומה משמעותית להשלמת התמונה העובדתית ולגילוי האמת, והדבר עשויי לסייע בעשיית הצדק[ ראה: ע"א 188/89 פיאד אחמד עזיאידה נ' המועצה המקומית כפר דבוריה פ"ד מ"ז (1) 661, 665].

לטענת המבקשת, המסמכים נשוא הבקשה, עוסקים בליבת הסכסוך, קרי: במהות העבודות אותן ביצעה התובעת בפועל, בחישוב הסכומים שהגיעו לתובעת מהנתבעת בגין העבודות שבוצעו בפועל, בטיבו ומהותו של "חשבון חלקי מס' 9" בו עוסקת התביעה וכן בפרטים חשבונאיים מהותיים בתביעה שכנגד[ראה סעיף 2 לבקשה דחופה להגשת ראיות נוספות מטעם הנתבעת (להלן: "הבקשה")].

טוען ב"כ המבקשת, כי בישיבת ההכנה עם מנהלי הפרויקט עובר למועד שמיעת הראיות (יום קודם להגשת הבקשה), נודע לו לראשונה על קיום המסמכים הנוספים.

עלה, כי הייתה אי הבנה בינו לבין מנהלי הפרויקט לגבי המונח "כתב כמויות".

בעוד שמנהלי הפרויקט התכוונו למדידות החתומות על ידי המשיבה, סבר ב"כ המבקשת כי המדובר בחשבון עצמו (אשר גולה במסגרת גילוי המסמכים).

משהתבררה אי ההבנה, מסרו מנהלי הפרויקט לבא כוח הנתבעת באותה ישיבה, את הקלסר עם המסמכים עצמם, או אז נודע לו על קיומם.

המבקשת מוסיפה כי מדובר במסמכים אשר הוכנו ברובם בשיתוף עם נציגי המשיבה ומשכך, קיומם היה ידוע למשיבה (פרוטוקול מיום עמ' 21 שורות 15-19).

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי טיבם וטבעם של המסמכים הנוגעים ללב הסכסוך- מחד, וההסבר אשר ניתן על ידי ב"כ המבקשת ממנו עולה, כי אפילו ניתן היה לדעת על קיומן של הראיות קודם לכן, אי גילוי המסמכים בשלב המקדמי של ההליך, אינו מכוון ולא נעשה בזדון – מאידך, תומכים בקבלת הבקשה וכי קבלת הראיות הנוספות נדרשת על מנת למנוע עיוות דין [ראה: ע"א 2380-02 ידין מכנס נ' דנה סיזאיב פורסם ב"נבו"]. את מחדלי המבקשת ניתן לרפא בפסיקת הוצאות.

אשר על כן, אני מקבלת את הבקשה וקובעת:

הנתבעת תגיש לבית המשפט תצהיר משלים אליו יצורפו המסמכים נשוא החלטה זו וזאת בתוך 30 יום מיום מתן ההחלטה עם העתק במישרין לצד שכנגד.